אז קודם כל כמה מילים על "לבוש" ממבט אנושי ותורני.

חוקרים באנגליה לקחו אדם מעונב ומחוייט כדבעי ובידו נתנו תיק ג'יימס בונד מהודר, והעמידו אותו בתחנת הרכבת ב'האנדר גראונד', הוא ניגש לאנשים וסיפר שהוא כוייס ואיבד את ארנקו, אין לו איך לשוב הביתה, וביקש את עזרתם בכמה פרוטות, האנשים תרמו לו בעין יפה. לאחר זמן מה התלבש כהומלס בלבוש מרושל ושער פרוע, וסיפר את אותו סיפור בדיוק, התברר שכעת הוא קיבל פחות מרבע מהתרומות שקיבל כשהופיע בלבוש המהודר.

הניסוי והתוצאה המפתיעה חזרו על עצמן בווריאציות שונות, בהמשך השנים הוכיחו החוקרים כי הלבוש משפיע גם על הלובש אותו ולא רק על האחרים הרואים אותו, לבוש בחלוק מעבדה גרם ללובשים אותו להתנהג ברצינות יתר במשימות שאותם קיבלו.

המסקנה - הלבוש משפיע עלינו הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים. הוא יוצר רושם כלפי חוץ, וגם גורם לנו חיבור למה שהלבוש מייצג. לא רק בצבא יש מדים, כמעט ואין תחום בענפי השירות השונים - הציבורי או הפרטי, שאינו מייחד קוד לבוש לעובדים, הלבוש תורם הערכה החוצה וגם רצינות פנימה ללובשים אותו.

בתורה הקדושה יש הרבה עיסוק בלבוש, ובשני המישורים. התורה מקדישה פרשיות נרחבות ל"בגדי כהונה", המטרה היא הן כלפי חוץ לעורר את ההערכה בלב העם - כדברי הכתוב "ועשית בגדי קדש… לכבוד ולתפארת" (שמות כח ב), והן כלפי פנים לכהנים עצמם ככתוב "ועשו את בגדי אהרן לקדשו לכהנו לי" (שמות כ"ג ג). גם בהלכה מובא כי אנחנו מחויבים להתלבש בכבוד ובצניעות לא רק כלפי חוץ אלא גם כשאנחנו לבד בבית בחדרי חדרים (שו"ע או"ח סימן ב'). גם בשבת מובא בהלכה על חובת בגדי כבוד מיוחדים לשבת (שו"ע או"ח סימן רס"ב).

אומנם לבגד יש פוטנציאל רע הוא מסתיר מכסה ומתעתע, (בגד מלשון "בגידה" ושקר) הבגד הגיע בעקבות החטא הראשון בו נוצרה לראשונה הבושה והצורך בהסתרה, הוא יוצר רושם חיצוני ולא אמיתי. אבל יש בו גם כח חיובי להשפיע על הרואים אותו וגם על הלובש אותו. ולכן התורה נותנת דגש על ביגוד הולם ותואם. לכן יהודים שימרו בגאווה את הלבוש היהודי, ממצרים "שלא שינו את לבושם" ועד זמני השואה, הלבוש הוא מרכיב חיוני בזהות.   ועכשיו ללבוש החסידי.

בראשית החסידות לא מצאנו שינויי לבוש מקוד הלבוש היהודי המקובל, החסידים לבשו כמו כולם, הלבוש החסידי קיבל את ייחודיותו רק בהמשך השנים, אכן החסידות עסקה באור הפנימי ולא בלבוש החיצוני. לאחר חטא המרגלים שהיו ראשי בני ישראל, כתוב בפסוק שיהושע וכלב "קרעו בגדיהם", הסבירו חסידים: כראשי בני ישראל ודאי הלכו המרגלים עם מלבושי כבוד - "רעביש"... אבל לאחר שחטאו עם בגדי הכבוד, קרעו אותם יהושע וכלב, הם נכחו לדעת שאין תועלת בבגדים אם אין מאחוריהם רצון אמת לשמים.

יוצא מן הכלל הוא ה"גארטל", הידור לבוש לתפילה - כמפסיק בין ליבו לערווה, הגארטל נמצא בכל חצרות החסידים, בשונה משאר פריטי הלבוש השונים שבהם אין אחידות. היה נהוג גם כן בקרב אדמורי"ם ללכת בשבת עם בגדי לבן, מנהג שמובא בספרי קבלה, אך גם מנהג זה ברובו נעלם ברבות הימים, (רק הגרביים הלבנות שרדו…) הסיבה היא כנראה, כי הלבוש החיצוני הכללי איננו ערך חסידי מובהק.

איך בכל זאת נוצר הלבוש החסידי? בפולין ליטא ורוסיה בעת גזירת הלבוש בשנות ת"ר והלאה (באמצע המאה ה18) כשמונים שנה אחר פטירת הבעש"ט, השתנה הלבוש היהודי בעקבות גזירות הלבוש של המושלים, שם נוצר ההבדל. בשונה מחוגים אחרים, בחצרות החסידים דאז, שמו דגש חזק על שמירת הלבוש היהודי המסורתי, במידה שהיה אפשר בפשרות שונות עם הממשל, ומשם התגלגלו הספודיקע'ס - בפולין, והשטריימלע'ך וכובעי ה'סאמט' - בגליציה והונגריה, בכל איזור לפי מאפייני הלבוש ששררו בו, ומשם שינויי הלבוש בחסידויות השונות. למשל, הפרושים ה'ליטאיים' שעלו לארץ עוד לפני הגזירות המשיכו לחבוש את ה'שטריימל' בשבת למרות שאינם חסידים.

עוד חשוב לדעת כי גם בעלייה ארצה חלו שינויים בפריטי הלבוש, ה"דאשיק'ל" - הקסקט היהודי האופייני שחבשו הליטאים והחסידים ברוב מדינות אירופה נעלם לגמרי בארץ ובארה"ב, ובמקומו הופיעו כובעי הלבד והקטיפה על מותגיהם השונים. כך שאנו רואים כי הלבוש לכשעצמו הוא מרכיב חיצוני שאין בו ערך חסידי ייחודי, ולכן הוא משתנה מחצר לחצר ומתקופה לתקופה.

מצד שני - אנו רואים כי בחצרות החסידים שמו דגש על שימור הלבוש היהודי האותנטי. מימרא חסידית עתיקה שואלת: האם אברהם אבינו הלך עם שטריימל? והתשובה, שאיננו יודעים כיצד התלבש אברהם אבינו מלבד העובדה כי הוא התלבש להיפך מכפי שלבשו 'ברחוב'. הלבוש משפיע הרבה על הסובבים וגם על הלובש עצמו, כמוזכר.

הדבר מגיע ממקום עמוק יותר, בחסידות ישנו עיסוק ב"לבושים", במובן הפנימי שלהם, 'לבושי הנפש'. החברה, התרבות, הסגנון, כל אלו הם לגמרי חיצוניים, אבל יכולים לסחוב אותך אליהם גם אם אתה לא שם, "אחר המעשים נמשכים הלבבות". הרחבנו בכך בגיליון מספר 2 על 'אור פנימי' ו'אור מקיף' כהסבר לחשיבות החברה והקבוצה גם אם היא חיצונית ושטחית לפעמים. הלבוש גם הוא מוגדר כ'אור מקיף' סובב וחיצוני, אבל שומר לפעמים עוד יותר מההבנה והרגש הפנימיים.

הבגד היהודי - החסידי, מבטא כלפי חוץ מי אני, אני לא רק חסיד בפנימיותי אני גם מבטא זאת כלפי חוץ, וגם משדר זאת אליי פנימה בחדרי חדרים.

אל הרב 'בעל התניא' באו אנשים להתלונן על חסידיו, כי הם עוסקים בתורה ותפילה בצורה מזויפת ולא בכוונה אמיתית. חשב הרב וענה, שבמשנה בפאה (ח' - ט') כתוב ש"כל מי שאינו לא חיגר, ולא סומא, ולא פיסח, ועושה עצמו כאחד מהם, אינו מת מן הזקנה עד שיהיה כאחד מהם". אין זה סתם עונש, מי שמחקה משהו, הוא נדבק בדבר ומשתייך אליו. אמר הרב - אם החסידים מחקים את עצמם כעובדי השם, אז הרי זה גם קשר - אם כי חיצוני - לעבודת ה', בסוף הם "ייענשו" ויהיו באמת כאלו.

גם אם לא תמיד אנחנו מרגישים שייכים לביגוד החסידי, של כל ה"שמונה בגדים" אבל הקשר החיצוני הוא גם קשר של שייכות שנותן כח לערך שמאחוריו, שומר ומחזק.

נזכור שהלבוש הוא חיצוני ואיננו ערך חסידי מהותי, כמובן, לא נראה באדם שלובש אחרת מאיתנו כנחות דרגה ח"ו, ובעיקר - לא נצא ידי חובה בלבוש חיצוני כתירוץ להזנחת הפנימיות העיקרית, אבל כן נזכור שהבגד הוא אמצעי חשוב של שמירה והגדרה, ונשמור עליו כראוי.

רוצים לקבל לפני כולם תכנים חדשים? הירשמו עכשיו